אז איזה מסיכה תבחרו השנה?

כשחשבתי על פורים שמתקרב, נזכרתי שכאשר הייתי בת 5 או 6, התחפשתי לכלה-סופרוומן. התחפושת הזו זכורה לי במיוחד. אולי בגלל שששילבתי שתי דמויות שמבטאות דברים כל כך שונים, אולי בגלל שזה היה מיוחד. אני לא זוכרת מה גרם לי לשלב, אני רק זוכרת שממש אהבתי את סופרוומן, ואיכשהו כנראה שהיה לי קשה לוותר על אחת מהתחפושות באותה שנה.
בתחושה שלי, הכתר והצמידים של סופרוומן נתנו לי כוחות מיוחדים ואני מניחה שעם ההרגשה הזו הלכתי לגן..מה שמלת הכלה נתנה לי? לא ברור.. אולי תחושת שייכות (כלה הייתה בזמנו תחפושת פופולרית מאוד…)
חג פורים הוא חג שמח ומהנה, בעיקר כי הוא מאפשר לנו להיות אחרים, שונים, מי שאנחנו לא. ומה בשאר השנה? למה אנחנו מתחפשים?
אומרים שילדים הם הכי אמיתיים, אבל גם ילדים מהר מאוד לומדים לשים על עצמם מסיכות. כולנו למעשה מחזיקים במשך החיים מספר מסיכות. כאלה שהחברה מצפה מאיתנו לשים, כאלה שעוזרות לנו, כאלה שנותנות לנו כוחות וכאלה שמתאימות למי שהיינו רוצים להיות.
במקרים רבים המסיכות שלנו שומרות עלינו, מגוננות מאינטימיות, אותנטיות, חולשה שאנחנו מרגישים ומשלימות את הדמות שאנו רוצים להקרין לסביבה מסויימת ובזמן מסוים.
עם השנים, אנחנו מחליפים. חלק כבר לא נוחות לנו, גדלנו, השתנינו, ואנחנו רוצים מסיכה אחרת מתאימה יותר, או בכלל.. להיות בלי.
כשהמסיכות מתישות ממש, והעייפות משתלטת עלינו ועל החיים שלנו. זה הרגע שצריך להבין שהמסיכה כבר לא טובה לנו, צריך לעדכן, צריך למצוא מה קורה שם מתחת שממש זועק להיות בלי, או עם אחת שונה.
כשהרגע הזה מגיע, ממש אפשר להרגיש את הרוח על הפנים החשופות. בלי מסיכה, פשוט טבעיים.
אני חושבת על מסיכות שבחרתי להניח בצד במשך החיים, וכאלה שעוד יתעדכנו ויוחלפו עם הזמן וברגע הנכון, אבל התחפושת של גיל 5 שזכורה לי יותר מכל התחפושות, מבטאת עבורי את זה שאפשר לבחור גם וגם בחיים, לנסות כל מיני תחפושות ולמצוא בסוף את מה שהכי מתאים.

סגירת תפריט