האמת הלא נעימה בנוגע לאהבה וגירושין

* הכתבה הינה תרגום שלי למאמר של אסטרו ודניאל טלר, אשר מביאים נקודת מבט מודרנית ורעננה בנושא אהבה, נישואין וגירושין. בנוסף, מומלץ לראות את הרצאת טד שלהם בנושא המצורפת כאן ובה הם מדברים על המיתוסים שעליהם נבנתה תפיסת הנישואין של החברה ומדוע הם פחות רלבנטיים כיום.
אנחנו חושבים על נישואין מודרניים כעל מוסד של אהבה, אבל כאשר האהבה נגמרת, אנחנו נצמדים לסיפורים מיושנים בנושא גירושין. החוקרים אסטרו ודניאל טלר מציעים שנאמץ נקודת מבט יותר אנושית, אמפטית על סיום נישואין.
סופה של מערכת יחסים ארוכת טווח הוא עצוב, ושינוי במבנה המשפחתי הוא קשה לכל המעורבים בדבר, אך התפיסות החברתיות, התרבותיות והאמונות שלנו שעוצבו על ידן, הופכות פרידות לקשות יותר ממה שהם יכולות להיות. אשמה, בושה ותחושת כשלון, מעלים משמעותית את המחיר הריגשי של גירושין.
רובנו תופסים את עצמנו כ״טובים״ יותר מהאדם הממוצע המתגרש. נאמנים יותר, אחראיים, בעלי אמות מוסר גבוהות, איכפתיים ועומדים בהבטחות שהבטחנו. הגישה הזו היא מגוחכת, בין היתר כיוון שחלק מהאנשים לא בוחרים אם להתגרש או לא, במקרים בהם ההחלטה נכפית עליהם מהצד השני.
בנוסף, אנשים ששוקלים להתגרש הן בד״כ מאוד לא מאושרים.
התרבות המערבית כיום, מחנכת אותנו שהשאיפה לאושר, הינה זכות בסיסית של האדם. יחד עם זאת, כיוון שהחברה מאויימת מגירושין, היא לא מכילה את נושא האושר על סיום נישואין. אנחנו מדברים על אהבה ואושר בדרך לנישואין, אך לאחר החלפת הטבעות, חוזרים להיצמד לנרטיביים המיושנים כגון הקרבה עצמית, נאמנות ועבודה קשה.
הגישות הללו מושרשות בעבר, כאשר מוסד הנישואין היה מוסד כלכלי המתוכנן לצורך בניית הון וגידול ילדים. השאיפה לאהבה ולאושר, לא נחשבו סיבה לנישואין ולכן גם לחלוטין לא נחשבו סיבה לגירושין.
היום, לעומת זאת, רוב האנשים בתרבות המערבית מתחתנים מאהבה. מבטיחים לזה לזו לאהוב עד שהמוות יפריד בניהם. אנחנו לא שואלים את עצמנו מה המשמעות ארוכת הטווח של ההבטחה הזו כיוון שאנחנו לא רוצים לדעת את התשובה. הרי אנחנו לא יכולים להכריח את עצמנו לאהוב לנצח. אנחנו יכולים לבחור בהקרבה עצמית ונאמנות, אך לא יכולים לשלוט ברגשותינו תמיד.
הגישה הזו כה לא נוחה לנו, שאנחנו מספרים לעצמנו שאהבה יכולה להיווצר או להימשך על ידי עבודה קשה והתמדה, אך אנו לא באמת מאמינים לסיפור הזה. אם היינו מאמינים בכך, היינו עדיין מתחתנים על ידי שידוך ו״סידור״ חתונה.
במציאות, זוגות מודרניים מתחתנים מאהבה, חלקם נשארים יחד בשל בסיס של קשר אהבה חזק שנשאר, אך אלה שאצלם האהבה נגמרה והתפוגגה, שואלים את עצמם את השאלה: אם התחתנו מאהבה, מה זה אומר שכעת אנו נשואים בלעדיה?
אם היינו כנים עם עצמנו, היינו מודים שזה לא הגיוני לצפות מאנשים להתחתן מאהבה אך לא להתגרש בשל חוסר אהבה. או שנחזור לדרך הנישואין המיושנת, לפיה נישואים מבטאים חובה, הקרבה וכוח סבל, או שנעדכן גרסא בנושא תפיסת הנישואין, ונוציא רגשות של בושה ואשמה עקב סיומם.
כאשר גירושין מבטאים את הסיכוי של הזוג לאהבה עתידית ואושר, בואו נדמיין ונשאף לעולם בו אמפטיה ותמיכה חברתית יוקיעו את התפיסה המיושנת בנושא.

סגירת תפריט